<h1>כ"ד ע"ב</h1>
<h2>דף עד.</h2>
רבי יונתן סתם, חבירו של רבי יאשיה. וכבר כתבתי [כי] הוא ורבי יאשיה היו תלמידי רבי (ישמעאל). גרסינן במסכת סוטה פרק ארוסה [כ"ג ע"ב] ארוסתו ושומרת יבם לא שותה ולא נוטלת כתובתה שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה ושומרת יבם. ובגמרא [כ"ד ע"א] משתא הוא דלא שתיא הא קנויי לה מקנא לה וכו' ומתניתין מני רבי יונתן היא דתניא תחת אישך פרט לארוסה, יכול שאני מוציא אף שומרת יבם ת"ל איש איש דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר תחת אישך פרט לשומרת יבם. אוציא שומרת יבם ולא אוציא ארוסה ת"ל (איש) [אשר] תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה. וכדברי רבי יאשיה הוה לן לאסוקי כדמסקינן בעלמא "ומה ראית לרבות שומרת יבם ולהוציא את הארוסה", אלא משום דבמילתיה דרבי יונתן ליכא לאסוקי הכי. ומיהו בגמרא דידן קא מסיים ומפרש להאי ומה ראית דקא מסיק מר, היינו רבי יונתן, אלימא ליה ארוסה לאסוקי אדעתין לרבותה לשתייה אי לאו מיעוטא דתחת אישה, יותר משומרת יבם, משום דקידושין דידיה וסוקלין על ידו. ומר, דהיינו רבי יאשיה, אלימא ליה שומרת יבם דלא מיחסרא מסירה לחופה. ומוקמינן לפלוגתייהו דרבי יאשיה ורבי יונתן, כגון שבא עליה ארוס בבית אביה. משום דקא בעינן שתקדום שכיבת בעל לבועל, כמתניתין דרבי אחא ויתן איש בך שכבתך מבלעדי אישך. וכן נמי בשומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה כדאיתא התם
מיהו התם פירשנו דבשומרת יבם מן האירוסין דוקא עסקינן כגון שבא עליה בבית חמיה. (דהכא) [דהכי] מסקינן בהבא על יבמתו [יבמות נ"ג ע"ב] דתנן אחד המערה ואחד הגומר קנה, מאי קנה רב אמר קנה לכל. פירוש ואפילו להאכילה בתרומה שאם בא עליה באחת מן הביאות הגרועות והלך היבם למדינת הים והוא כהן, ואפילו הלך לו למדינת [הים] שלא בא אחרי כן עליה בביאה גמורה אוכלת בתרומה מיד. ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה לירש בנכסי אחיו וכו'. אבל להאכילה בתרומה שאין כתוב בפרשה לא קנה. ומסקינן מן הנישואין כולי עלמא לא פליגי דאכלה, ואפילו שמואל, דהוה אכלה מעיקרא. ושמואל מודה (דאבוא) [דביאה] גרועה ביאה היא להאכילה בתרומה. ונראה דה"ה להשקותה, שאם בא עליה בבית חמיה והיא שומרת יבם מן הנישואין דשותה. דהא אשתו גמורה היא לכל דבר. דכיון דמן הנישואין נפלה לפניו אם קינא לה ונסתרה משקה אותה. אף מן היבם כן. כי פליגי מן האירוסין וכו'. ואע"ג דמסקינן התם ואיכא דאמרי מן האירוסין דכולי עלמא לא אכלה, כי פליגי מן הנישואין. הא סלקא בקושיא ההוא לישנא לשמואל. ותו דללישנא קמא אסקינן ואזדא שמואל לטעמיה. ואע"ג דלאיכא דאמרי דחקינן לאוקמה, מכל מקום כיון דעלתה בקושיא לישנא קמא עיקר.
מ"מ אסקינן הכא לפלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה בשומרת יבם שבא עליה בבית חמיה, דלא שתיא לרבי יונתן משום דביאה גרועה היא. אע"ג דקנה לדברים האמורים בפרשה, אפילו לכשנפלה לפניו מן הנישואין. וכל שכן לרבי יונתן כשעשה בה מאמר לחודיה דלא שתיא. דאיכא למ"ד [יבמות כ"ט ע"א] אפילו לב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור לדחות בצרה בלבד. וכל שכן אם מאמר אירוסין עושה בלא ביאה מיהא הרי היא כארוסה ואינה שותה. והכא נמי מסקינן כיון דבהכי עסקינן שבא עליה (ארוס) [יבם] בבית חמיה ואמר רב קנה לכל. אם כן לימא דאמר כרבי יאשיה דאמר נמי הכא דשומרת יבם שותה כשבא עליה בבית חמיה. ושמואל, דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אבל לא לתרומה והוא הדין שלא להשקותה, דאמר כרבי יונתן, דקא ממעט אפילו שומרת יבם שאינה [שותה] אע"פ שבא עליה (בפתח) [בבית] חמיה. ודחי רב אמר אפילו לרבי יונתן, כיון דצריך קרא למעוטי משתייה ש"מ אשתו היא לכל שאר דברים. שמואל אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבי יאשיה, כיון דאיצטריך קרא לרבויי ש"מ דליתא אשתו כלל. הכי מסקינן בסוטה
